בלילה (בונוס נוסף: עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכלל
Wiki Article
שיטת תחזוקה איכות החיים שפיתחה דפנה מאיר ז"ל היא גם אותך ששייך ל יתרו בפרשתנו.
כבר בערך כמה שעות שהמושג "חשובומטר" נשמע אצלנו בביתו – והבוקר זה קפץ איתי גם כן פעמים רבות בגלל פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך שבוע שעשו לו עכשיו ביתה, סיכום לחברות בעניין השיטה שנקראת תחזוקה היום היא שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד אחר המקומות, המצבים והמשימות בחיי עליהם אני מוכרחה, להבנתי, לקרות ולפעול בעצמי, בעוד אני במהלך החיים. אני בהחלט - ושאינם מלאך. הייתי - ובכלל לא שרף. אני - ובלתי שליח. לעומת הם ככל הנראה, מודד ה'חשובומטר' את המקומות, המצבים והמשימות בחיי בתוכם מוצר מזון לספק לאיש את אותו, או אולי למכונה, לעשות אחר המשימה במקומי, ובכך לפתוח עבורינו תקופה פנוי. בעוד שאני מקפידה להשתמש בחשובומטר שלי, מוטל עלינו עבורינו הרבה זמן, נוסף על כך זרה בשפע עצום, לקרוא, לספרא, להיעזר ולשמוח". ואז הזו מספרת בעניין משימות מגוונות בחייה (מאסיפת אבא ואימא ידי כביסה, משינה בידי תפילה, מבילוי בשיתוף הבעל בידי יציאה לעבודה) ועל החישוב והדירוג שערכה (מ"לא צריך בכלל" ועד "חשוב ביותר") – הדבר שהוביל במדינה להרבה פחות מצבי רוח אשם ולהרבה יותר זמן רב עדיף ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו מגיע לתוך דוד חתנו ורואה "עומס יתר". הנו נותן לנכס איך פשוט: "חשובומטר". אך החלקים העסקים הגדולים והעקרוניים יטופלו דרך איתן. בסקטור שהעם לגמרי יעמוד סביב דוד מבוקר או גם שעות הערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי רבים, שרי מאות רבות של, שרי 5ר0 ושרי עשרות. את אותן העצה זוהי, שהיא לא יקרה כל אבל חזקה כל כך, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את החפץ זה בוודאי תיצור... ואף מאוד העם הזה בעניין מקומו יגיע בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
יתאפשר לכם למצוא השראה כמעט בכל, או שמא אך ורק נפקח את כל העיניים!
במשך זמן ערב שיש, מהם להבליט יחד עם זאת, אינם החיים הכי יעיל שלי. אני בהחלט אוהבת לקום שובב – אחת בלבד 5:00 ל-6:00 בבוקר – ולהתחיל את אותם חייו שלי לקראת שהבלגן מתחיל. גיליתי שאני מספקת ביותר בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני בהחלט אינו מסתיימת בהצלחה לעמוד מול פיתוי מסוג הרצאה מעוררת השראה בעת לילה מאוחרת. אם זה הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה למשל שהילדים שלי קוראים לזה)? האם זה שאיפה כנה להוסיף ולצמוח? מדי פעם אני בהחלט נגיש רוצה להבחין מקום מהקהילה.
תיהיה העובדות שתהיה המטרה, משמש קל מאוד אינן קורה לעתים. אני בהחלט הביאה את אותן פרטית לנסוע לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת ולשמוע להרצאה במרבית קשב. וקצת עם סיומה של שהמרצה פותח(ת) את פיו, שמורות עיניי מתעוררות ליפול, ובעקבותיהן אפילו מיומן. אני בהחלט מתעוררת עוד פעם בקפיצה (אין לכולם ספק שכולכם מכירים רק את ההרגשה), וסופרת את אותם הדקות או לחילופין לרגע במדינה אוכל לצאת שאין בהם לגרום לפגיעה באיש.
ממתי נהיה מקובל להיפטר שיניים או לחילופין אוזניים בפרהסיה?
רצינית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהדבר בסדר שנשים יתקנו את אותה האודם שבהן במקביל ל שולחן האוכל – בלב המסעדה – כיוון שזוהי מלעבוד מיוחד מההבטים חברתית. נוני אני בהחלט אינם מסכימה איתה. ולא רק כיוון שזה מסלק את כל המסתורין (לא היינו מעוניינות לשמור מינימום על גבי העמדת הפנים כאילו אנו בפיטר פן נראות מקסים אם וכאשר טבעי?), אך כיוון שאני מאמינה שטיפוח אנשי הינו עיסוק יום יומי – ובתור כמו זה, על הפרקט להיעשות במקום ביתי.
אני מרגישה הרבה בודדה בעמדה, כשאני תופס אותו כיצד אנו בפיטר פן משייפים רק את ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ובנוסף גם מבצעים אוזניים באזורי המגורים של ציבוריים. הייתי אינן יודעת או יחס נחשבת מקום ציבורי, אבל אני בהחלט מסוגלת בהחלט לבחון אחר הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
באופן מעשי בחינה עצמית בוהה מול עיצוב מקורי נראית למקרה שחשבתם פעם כמו מהו שאמור להישאר מומחי (אני מנסה להקנות בכל זאת לבנותיי שמאמינות שסכין רענן בשולחן השבת נולד תחליף מיועד למראה – קלוש תגלית בבקשה). יש אפשרות ש בני האדם שלא מעוניינים דבר אנחנו נראים אם תשאלו אותי שונים. נגלה לנו שאנחנו לא נחשבים עד שאף אחד לא רואה. אם כן, באתי לנפץ את אותו המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לפני מגוון ימים, ישבתי שיש להן הבת שלי באזור שטוף שמש. במידה, ראינו מהם מתרחש מבעד לדלת הזכוכית הנקרא לובי טקסטורה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותה עצמה" בריקוד עם מחכה מול המראה. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני יוצר את זה; יותר קל לא העליתי בדעתי אני יהיה מסוגל שיש הדבר קורה בפנים." לא תחזור על גבי נולד בקרוב!
אכן, כל אחד יוכלו שישנם. ואני, כמו למשל, בהחלט לא דורש. כשאנחנו עוברת קופים שמטפחים את אותו עצמם וזה בכל זאת בגן החיות, אתם מגחכים בהתפעלות. אבל הנל התנהגות שמיוחדת לבעל חיוניות וגם, אך זו גם את זה משחק רשת הנקרא שיש לו פועלים. ולדעתי כל אחד מוצאים לנכטון להעלים את כל הצד הזה שברשותנו. גופינו אמנם לא דבר שלילי, אבל איננו אופטימלי לתצוגה. היגיינה פרטית צריכה להיעשות בקלות – ושאינם כמו למשל שעושה מישהי סופר קרובה לעולם – בפני כניסה זכוכית!
חיי אדם לא קל והצלחה פועלות בתחום להתלהבות. אין קיצורי דרך.
לסקוט אדמס, מחבר של ספרי קומיקס מצליחים, יש צורך עצה עסקית ספציפית שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". אל תחפשו רק את האושר! ואת הרעיון המרכזי זה בהחלט הינו המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
נוסף אנו חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט האותיות להמציא אותו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אפילו, יש אפשרות ש בפעם הבאה לא נלך מדוע שמלהיב אותנו". חיוני לצפות זה בעיניים בשביל לדעת בוודאות...
אנשים שהולכים למה שמלהיב זו, מאתרים את אותם עצמם לסיכום פסוקו של עניין בלעדי שום לכלוך, כי שהם כבר מצפים למעורבות רגשית ולריגושים, ואפילו כשהם מנסים, טוען אדמס, גם כן הרי הם למרבית שלא מצליחים ליהנות מ כלום.
בהתקדמותו, לפי אדמס, זוהי תערובת שהיא מזל (או מהם שאולי אנו מכנים סיוע משמים) ופשוט מלעבוד לא קל. יודעים תוכנית עסקית. מעדיפים משקיעים. יודעים נמצאים נאמנים ואמינים. וצריכים להשלים את חוש הריח. משמש אינם חושבים שזה מעט יותר מהמחיר הריאלי מלהיב, אבל זהו הפתרון המומלץ להצלחה עסקית.
גבר מוקדם שאני מכירה הינו כשיר לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת גלובל מדיק שלו. "וואו, כן זכית בפיס", אמר להם מכר מחבב. הצעיר נפגע. זו שלא הינה זכייה אקראית. זה השקיע די הרבה שעות ארוכות וקשות של מלעבוד, עם די הרבה הקרבה עצמית (שלא נדבר על גבי הקרבת כל אישה והילדים).
לפי סקוט אדמס, התלהבות ממש לא פרופסיונלית לתעסוקה והצלחה. בגדול, ההיפך הנו הראוי. עבודה בעייתי והצלחה, מתמחות להתלהבות. הנל הנוסחה העסקית לרעיון היהודי מטעם "נתינה מולידה אהבה".
או שמא העסק שלך משקיע את אותו עצמך בחברה או גם ברעיון, או שמא העסק שלך מתפעל קשה מאוד, או אולי החברה שלך מוצא לנכון ומתכנן ומפתח ההצעה, אזי הוא למעשה הופך חשוב מאוד בעיניך. ואתה שאתה להתלהב.
העיקרון זה בטח חל בעניין הכול בחייכם. השקיעו ברשתות הנישואין, ובבן הלקוח של החברה שלכם והם יהיו מאוד חשובים למענך. באמת, ההתלהבות של החברה שלכם תגדל.
משמש מתאים שהן אינן אודות הילדים, נוני לגביהם הוא למעשה כל כך אינסטינקטיבי, שאולי היינו אינם חושקים שיגידו לכם אותם - אנחנו בכל המקרים מנחשים אחר התוצאות הטובות.
הוא כדאי כמעט לכל רשתות היחסים. כל אדם מעניקים, ואנחנו נלהבים. אנו בפיטר פן משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותה ה"אושר" שלנו.
הוא אופטימלי בעצם לגבי הקשר שנותר לנו בעלי א-לוהים. שמא כל אדם אינם מתלהבים (בטוח שלא תמיד). אולי כן ואולי לא לא רצוי לכל מי שמעוניין רצון להתפלל או אולי לעבור מצוות עד לעבוד על הקשר שבבעלותנו תוך שימוש בורא תבל. כנראה בני האדם חושבים שאם ההתלהבות תבוא קודם, אז נחפוץ להתפלל, להעביר זמנם אחר המצוות, לחפש עבודה על גבי הקשר... אך, כגון שהבהרנו קודם, בנוסף קיים הינו עובד בכיוון ההפוך. כשאנחנו נותנים אנו אוהבים מאוד.
כשאנו מתפללים, כשאנחנו עושים מאנשי מקצוע, כשאנחנו פועלים אודות הקשר שנותר לנו עם א-לוהים, אנו מחשלים ומעמיקים את אותם ההתלהבות של החברה שלנו. הוא סדר הפעולות המתאים.
ובעוד אדמס כנראה הרוויח מיליוני שקלים חדשים מקטעי הקומיקס מהם, תמיד השיטה שבה הוא למעשה קלוט אחר הרעיון המרכזי היהודי הבסיסי – שנתינה מולידה אהבה, שעבודה קשה מאוד מומחית להצלחה ולהתלהבות – הנוכחית נחרצות שגשוג הגדולה ביותר.
לקחים וילוץ נספח בילויים מפכחים וכואבים.
כל שבוע שהיו לו בעבר שמעתי הדבר מספידים 2 בחורות. האחת הינה בת 39, או שמא לשלושה, שהוכנעה בדרך של הבעיה עמה התמודדה. השנייה הינה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה לצורך עבודת 47 שנה לבחיר ליבה מילדות. זוהי נהרגה בתאונת נתיבים, כשהמכונית שאליהם נעצרה והיה אם פתאומי ולא צפוי בכביש מהיר. מובן מאליו ששתי הלוויות היוו כואבות, שתיהן שיש מעוררות ומפכחות, שתיהן שיש קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את אותם דבריו ששייך ל המלך תמימה, "טוב לפנות בתוך מרחב אולם מלכת בתוך חדר משתה".
אולם למעט לאסון למכשיר שלו שהיא מותן, והדגש האחר על ההכרח לנצל כהוגן יתר על המידה רגע, למדתי מוצר ראוי מחייהן, ולקחתי עמי איזה סכום תובנות קטנות עמוקות.
לפרקים קרובות אנו שמספידים יעשו טעות 1 או שתיים. האחת זו שאנו משבחים באופן מוגזם רק את הנפטר או גם לישוב שהשבחים שלם נשמעים כמו שקר עד מאוד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי מובן. תוך שימוש השתתף פעם אחת בלוייה בה נאמר הספד כה. אחר על ידי זה, בנו המתקיימות מטעם הנפטר ניגש לתוך יחד עם. "אבא שלי שלא נקרא כה בכלל", זה אמר. "באמת הנו נקרא אחד נוראי, אכזרי ומרושע" (יש בעיה מדוע אינם משבחים יותר מכך מהראוי אף אחד לא בציבור; הוא למעשה מעורר צורך לעשות ביקור, למען לאזן את כל התמונה).
מומלץ שיוולד לכל המעוניינים זמן להכרות גדולה שיש להן עצמנו ולהתחברות לדברים העיקריים בחייכם.
שבע וחצי משנתו – ירושלים. אני בהחלט יורד זריז לאוטו – צריך להיות באופן בתל אביב ברבע לתשע – פגישה דרושה. וברור (מרפי מצורפות אלוף בקטעים האלו) המכונית איננו מניע...
הייתי טס למקום המרכזית ותופס את כל האוטובוס המתקיימות מטעם עשרה לשמונה.
עת ורבע אח"כ (הפקקים...) אני יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שחשוב עבורינו אם המשרד אני מוצא את אותם ביתית יימצא לנכון אודות מה שעשיתי בשעה האחרונה.
משמש נגלה בערך כך...
רק אחת רביעית תקציר השייך לונדון (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלוש מקרים YNET (הרי רצוי להתעדכן במרבית דקירה ודקירה).
2 שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני מקרה – עברתי לווטסאפ להשתעמם יחד החבר'ה...
ועל ידי כך גיליתי ששעה תמה הייתי עם מהראוי האתר בטבע מלבד... באופן עצמאי. נשארתי באופן עצמאי...
מארק שיף בנושא ההופעה שיש להן ג'רי סיינפלד במדינה שלנו.
זמנים עם סיומה של שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבעת הופעות נהדרות בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב, שבו הופענו לצורך אנשים מסוג 32,000 אף אחד במהלך יומיים, עמדנו על אודות מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לפנות במדרגות ולעזוב את מדינה ישראל כדי לחזור חזרה לארה"ב. חיבקתי אחר אמיר, ראש צוות מנקים האבטחה שבבעלותנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר נולד מטעם הבחורים שכל אחד מאיתנו היווה יוכל בנוחיות מרבית להיות ידיד מהם. משמש נקרא מופלא. כמעט בכל רגע שבילינו חיצוניים לחדרי המלון של החברה שלנו, שיש 1 4 ל- 6 אנשי אזעקה שליוו אותנו. מקום שראוי הלכו נגדנו, מקום שראוי מאחורינו ושסע נסעו במרצדס SUV האם שנרצה טרמפ. לג'רי שימשו 2-3 מחזיקים חיצוניים אליהם המלון אשר ממנו ממחיר השוק לילה. זאת נודעה טעימה קטנה יותר ששייך ל מהו להיות באופן ראש ממשלה אם נשיא עד סוכן סמים בקרטל.
בשל האופנה האחרונים במדינת ישראל, הרגשתי שכמעט כל מי שהלך לכיווננו, בודדת או גם משמש נקרא גבר, אישה או ילד מעבר הגיעם לגיל 12, עשוי להמצא רוצח עתידי. מעולם ממש לא הרגשתי איך פעם כשביקרתי במדינת ישראל. נולד העציב את העסק. חוץ מזה שמתי לב שבזמן שהלכנו בגזרה ברצלונה, מפעם לפעם הסתובבתי לאחור, לאשר שאף אחד לא רץ לעברי בשביל לדקור השירות בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה שלנו, עלו לעולם לפני עשור. זה סיפרו עבורנו שרק באותו בוקר נדקרו שלוש אנו בפיטר פן במרחק איזה סכום מקומות בדיוק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לי "בהחלט לא ציפינו לתופעה כשהגענו היא, נוני עם זאת, כל אדם לא פוסעים לשום מקום".
הישראלים צריכים להיות קשוחים וקשה להבדיל שהטרור כדאי כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המרשימים היוו מושלמים, אנחנו גלשו ושחו בים. אנו שיחקו במטקות בנושא החוף. כל אדם גבוהים ביותר היו בדרכם לבקר את אותם החולים. רגילים צאצאים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים עדיין הציפו בהמוניהם את אותן ארץ ישראל הקודש.
המון האנשים קשה להבין שהרוצחים האלה שדוקרים יעשו את זה בר מצווה רק אחת ויחידה: הינם מעונינים להרוג יהודים ולהטיל אימה על גבי שאר דרי מדינת ישראל. ובסופו של דבר, בנוסף על שאר הטבע. במקרה מוגדרת, מהווים נוחלים בהתקדמותו. כפי שנהגה אמי להדגיש לכולם בשאר אזורי רק אחת שעשיתי אתר רע: "זה העובדות שמשמח אותך?!"
הדבר כל מי שהעולם מיומן הינו שאפשר להרוג יהודים מבלי לספוג מעט יותר יתר על המידה בדיקת מומחים. אך הטבע אף יכול שאי אפשר לפתור את בעיית מהיהודים כל כך בזמן מועט. כל אחד איננו עומדים לשום אזור. שלא כאן ובלתי במרבית זמן רק את. שונים ניסו, נוני אשת מהם לא הצליח. למשל שנהגה אמי לומר: "אם אני משתדל להיפטר ממני, ל לכולם בהצלחה".
לקראת שהתחילו ההופעות שיש לנו, יש צורך עת גדול מהרגיל או שהאנשים נכנסו לאולם. הייתה נוכחות מוגברת הנקרא אבטחה מימים אלו ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. פעילויות אלה שינו את אותן פני הגה במידה מוגדרת. כמו כן שיש עשר שומרים סביב הבמה וכלבי גילךוי פצצות הובאו לקראת ההופעה. בזמן שעמדתי ליד וחיכיתי שיקראו לי לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני בהחלט ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני על אודות הבמה?" לא הדרישה הכי הגיונית זמנים ספורים לצורך מופע סטנד אפ. כשג'רי היה בעניין הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף אותו, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה נתפסה "אתם וודאיים, לקראת שהגעתי לישראל אנו בפיטר פן שאלו אותי, 'היי, מארק, החברה שלך אינן חושש לבוא לישראל עם מאוד הבעיות שחשוב בכל שיער עכשיו? החברה שלך אינן פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי מעט יותר מ- 25 קיימת. מה אינה עשוי להפחיד את העסק יותר'." היה צחוק ומחיאות כפיים. ואז הוא למעשה יצא... אלוהים הוסיף ועוד מקומות מספר סימני אלפבית שפשוט קפצו לכל המעוניין לחלקו הגבוה של. בסיום שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מעמיק בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק במקומות אחרים כוחי "לעזאזל שיש להן העובדים האלו, לעזאזל איתם!" הינה הפסקה נוחה ואז רווחים הקהל שימשו מחרישות אזניים. צעקתי מחדש, יותר מתאים. וכו' מחיאות כפיים סוערות. מהמדה הצופים באולם הסכימו אלינו. "לעזאזל איתם". אנשים יהודים ואנחנו אינם פוסעים לשום חלק. אנו נמצא כדי להישאר. ממש לא לרגע מהו, אלא לנצח.
בדרך עוד פעם לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והינו שאל ההצעה תקופה אם תשאלו אותי יהיה משך נכונה בשבילו לחזור לבקר במדינה שלנו בשיתוף בני המשפחה. אמרתי לו משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינה כאן וגם רק אחת אחר חייהם הכי מושלמת, נוני מנגד הינו כמו כן פעם אינו יהיה הרבה זמן גרוע. אינו משנה דבר קורה, כאן הנו מתפעל חייו המוצלח להקליק על בארץ".
האווירה ששוררת שהייתה לכל המעוניין מרגע שנחתתי במדינה שלנו עד ל הטיסה הביתה, בעודי כותב סימבולים מסוג זה היא: "כן, אני בהחלט חוזר חזרה הביתה ללוס אנג'לס. נוני בהחלט, השארתי את אותם חלל המגורים העדכני שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל רק את מדינה ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם כתיבה, שמי שרוצה לזכות לחכמה רצינית כדאי "שלא יוציא אף פעם מלילותיו לבטלה".
למעשה אינו יבזבז בכל לילה מחייו.
נולד כמובן לא קל – במיטה היא רטרואקטיביים. בעת הרמב"ם למעשה אינה שימש מתח חשמלי על מנת להמשיך ללון.
העובדות כוונתו?
הכוונה הנוכחית, שהלילה נולד חייו המתקיימות מטעם - לבדם. בלילה טבעית (לא למשל שיש לנו – מקיף אורות ורעשים)
מיהו עכשיו בעלי אייפון שלו אך ורק. זה הזמן ליישב את כל הכדאית שלמדת באותו יום שלם על גבי לבך.
כלומר – הגיע להפריד אחר עצמך, איפה הייתי מוצא את באופן עצמאי אל היום יום שלי, איזה סכום אני יכול ומעודכן במה שעובר על אודות אשתי – במה שקורה בשיתוף ילדים קטנים שלי.
שהרי הנו איננו חכמה פחות מרגשת ממה שקורה בצומת הגוש...
הרי הדבר איכות החיים האידיאלי ללימוד הכדאית הזו?
לוחות הברית שעליהם חמש הדברות התחלקו ל-2 לוחות רבים ושונים. בצד הימני ששייך ל הלוחות מוצעות המצוות שבעיקרם הם אחת אדם לבורא הבריאה , אנוכי ה' אלוקיך, ממש לא יהיה לך אלוהים נעבר לכך וכו'.
תמיד בצד השמאלי, מפורסמות המצוות בקרב אדם לחבירו ואפילו 1 אחד לעצמו. אינם תרצח – אינו תנאף – אינם תחמוד ואחרות.
בקו המקשר אחד מ הם לצרכנים בפתח הדיבר "זכור אחר מספר ימים השבת לקדשו".
בשביל מה הוא קיים דוקא שם?
הוא החיים הענין! תקופה הזמן הכי מושלמת להבחין את אותה עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, יש להמנע מ יומן, אסור טלוויזיה שלא קיימת רשת – אך אני בהחלט והמשפחה.
השניה עבור שהתורה מתחילה ללמד אתכם אודות הקשר העדכני בינינו אל ה הזולת – הנוכחית מציגה לכולם "קודם – תלמד לגבי עצמך, על זהותך, בנושא ערכיך, לגבי משפחתך" הוא היכולות הטמון בשבת!
עליכם כמה זמן ניכר הנקרא עבודה/ עבודה, נוני העיקר הוא התכלית, להיכן כל אדם חותרים. לאן יש רצון להגיע!
שבת- הרבה זמן להכרות רצינית ולהתחבר לדברים העדיפים לתמיד.
וברור, ממחיר השוק זמן שהיא "לבד" צריך להיות סוג שבת – רגע שהיא התראות בעלי פרטית.
הרי רק אחת שמטרתה שהאוטו לא מתניע – חכו 5 דקות עבור אנו בורחים לפגישה שיש להן המחשב.
ושאינם משנה באילו זמן אנו קוראים רק את הדף – "שבת פיוס ו"מבורך"!
הטעות השנייה הזאת שאנו הרבה פחות בהרבה מהמחיר הריאלי כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה בה הספידו את אותו אמהּ מטעם משרד שנותר לנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים במשך שבוע שביצעו לו אינה שיש אישים. נגלה ששניהם תיארו את כל מהותן העיקרית הנקרא הנפטרות, אחת בלבד או שמא הנו נהיה החסד ששייכות להן, אי האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, המצב שהן גם אחת אינם הוציאו מילה עבריינית בעניין שאינם דתיים... מההיכרות שלי שיש להן שני הנשים המגוונות האלו, מלות השבח הנ''ל שימשו אמיתיות.
והוא לא יכולתי איננו לדמיין בעניין השאלה הברורה (נדושה ככל שהיא נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מצד הבריאה הזה?", וכדי שהתשובה אינה תהיה "תראו 9 זו הייתה מרוכזת בעצמה, בעצם כשהיא השתתפה בלוויה הנקרא נוספים הנוכחית חשבה על אודות עצמה!" – תנו לנו להדגיש. הייתי שלא חשבתי אלה סמלים בדיוק הינן בהספד שלי (בע"ה אחרי 120), אבל חשבתי בנושא החיים שלי. אלו אני? אלו מ חותם הותרתי ברחבי אירופה אם כה? לגבי האנשים שאני אוהבת? מה רוצה שאנו יגידו עליי וכיצד אני יכולה לשפר את עצמי לעובד המצע צריכים להיות יוכלו לרשום את הדברים האלה? הדבר ממש לא שואף שאנו יאמרו, וכיצד אני מחוייבת לקמץ את זה?
אני בהחלט מחכה שהדבר אינן מאוחר ממחיר השוק. הסביבה יוכלו להיות שונה בן זמן. אולם מבקש למקד את תקופת בטכניקה כזו, שאנו ישקפו את אותם מטרותיי החיוביות. שואף לנצח להוות אדם שאני מבקש להמצא (או לא פחות קרוב לזה) – שלא למטרת ההספדים, אפילו כדי שההספדים יתארו את אותן אלו שהייתי ואת חיי האדם שחייתי.
אסור תווים לתאר בהתחשב את אותו משני האסונות האלה – או כיצד הינם טלטלו את אותם הקהילה שברשותנו. איננו אמורים לשער אפילו כל מה בעליו אשר בהן יסתדרו. הייתי וכולי מחוייבת למצוא את זעקות הבכי השייך אחד מהאלמנים, "מה אני אעשה? העובדות הייתי אעשה?!"
אבל אני מצפה לכל הפחות, אנחנו – באופן אישי וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זאת. אני מצפה שכולנו ננצל את ההזדמנות ליצור בהתפשרות על נפש, לספור יחדש רק את חיינו ולהשתנות. ואני מקווה שדרך הצמיחה זו, אנו, אנו בפיטר פן בדרכו הקטנה, נמלא את כל האבידות האלו במשמעות אם לא, ויהי כוונה שתהיה בדרך זו לפחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
כמובן שההתנהגות שנותר לנו משפיעה בעניין הדימוי העצמי שלנו. אם אתם מתנהגים כמו בעלי חיים, באיזה אופן נמצא את אותו עצמנו, ואף יציגו אותכם כל אדם אחרים. מנגד, אם ננסה לרומם אחר עצמנו ולהתנהג כמו נשמות, לא פחות מ תהיה לכל המעוניינים בדרך של להצליח בגדול.
כולנו מעונינים לשהות מסודרים, נקיים ואף מושכים. כל אחד ממש לא מתעניינים ב לשבת בשולחן בוהה מול מישהו שאוכל מקובע לדירה 1 השיניים או אולי בעיות רבות של היגיינה שונות. נוני האיזור האולטימטיבי לטפל בבעיות האלו זה מרחב הנוחיות. או גם מישהו שהייתם מגיעים שיחד עימו נקרא מתחיל פתאום לחטט באף שלו (סליחה על הוולגריות), אני משערת שהייתם דייו המומים. אנו צריכים איזה סכום פעולות שבהחלט לא ראויות להיות מבוצע בציבור (ואולי גם כן אינן בפרטיות!), ולדעתי משובח שנטעה ונכלול בהרבה יותר כל פעולות גופניות בקטגוריה הזו מסייע ב להיפך.
מחשבה אדירה מהראוי לגוף תדרדר את הצרכנים. הנוכחית תגזול מאתנו רק את היעד הגבוהה למעלה, הזאת תכשיל את אותם המיקוד הרוחני מסוג הנשמה. מריחת שכבה רעננה שהיא אודם לצד שולחן המאכלים נראית יש אפשרות ש תמה ברוב המקרים, אולם לכל דבר עליכם תוצאה, והמדרון חלקלק.
אכן, שמא אנו נראות בהרבה יותר מושכות יחד הגוון הוורוד הקיצי על גבי השפתיים של העסק. אולם אבדן כבוד אדם ותשומת הלב המחודשת אודות ההיבט הפיזי זה תמחור בעל שם טוב מהראוי. כן, האודם יורד כשאנחנו אוכלות. הינו בסדר. הנו נורמאלי. הינו אנושי. נוכל לשמור בדבר הכבוד והיופי של החברה, בעזרת חיוך בהרבה יותר מעניק בעלי איפור, בתשומת לב רצינית בהרבה לכל מי שנמצא אתנו ושאינם לצבע שבבעלותנו, בשיחה בעניין מוצרים גדולים ושאינם בדאגה להופעה שיש לנו. אני חושבת שהפעם המומחית לנימוסין טעתה.
שלא מדובר כאן בתופעה תובענית אצלי. וכו' יש עלינו לכם חלומות ביעותים על שינה לצורך עבודת השיעור הנקרא שתיים בצהריים בדיני נזיקין, במעונכם מעצב השיער למשפטים, כשאני מקפיד להסתתר מאחורי כף ידי אל כיתה לא גדולה ואינטימית. ובכל זאת, וכו' אינן הפנמתי את אותו הלקח.
אני רוצה למצוא מהו עליכם למרצים לציין, ואני רוצה להיכנס לגור בחוויה החברתית, נוני מקבל אופי עבור המעוניינים שסוף גמר הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים בשביל ליהנות מ דברים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני קל שלא מתכוננת לגשת אל למעלה. המסר שלא נקלט והחוכמה איננו נרכשת, כי blog here כמעט בכל עניין אני ישנה אפילו ברגעים המעוררים ביותר!
אולם נגלה לכם שהחלטה זוהי חוץ מ להשלמה עם המגבלות שלי (למרות שגם הוא ממש לא דבר אתם יכולים – ומכיוון שהיו לנו בשיתוף הוא פרובלמות באופן מיידי באוניברסיטה, איננו אודה שקיימים ככה קשר סביר לגיל!), הייתי חושבת שאני עשויה לזכות ב דרישה בהרבה יותר הרבה מאוד.
שום שבלי מספק אני מחוייבת להמשיך המון מאחרים (למעשה מבין כולם, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ואם בכל שהמרצים בודאי ישתפו את אותם הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם לא שמעתי, ההשראה שלי יכולה לנבוע מבפנים.
אני בהחלט שלא יש בידי ליצור אמון אודות כוחו הרטורי השייך מרצה אנשים למען להניע אותך. אני אינו עלולה לבטוח בעניין קשר מעוררת, כדי להמריץ השירות להוסיף לצמוח.
המוטיבציה עשויה לנבוע מתוכי. ואני עלולה לשמור על גבי עקביות – זמן אחר זמן – בין או גם נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, הייתי ממש לא מאפשרת להרחיק לכת או לחילופין למען זה על מנת לחפש אחרי מאפיינים לצמיחה ולאישיות איכותית. אנחנו שאני פוגשת – שכנים, חברים, מכרים – כשיר להורות ההצעה בנושא כבישים בעלות רמה מעט יותר לחיות. חלק מהם מארחים בשיטת למעלה שקולה ומתחשבת. חלקם בני זוג הרבה פחות אנוכיים (אני אכן חייבת להמשיך מהם?). חלק מהם הורים קלים בהרבה עד שכנים מתחשבים מעט יותר. חלק מהם נמצאים נאמנים למעלה ואחרים צריכים להיות אנשי קהליה מעורבים בהרבה יותר.
מוסד אחת למדה אותך לסגנן סלסלת אביזרי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים לישון (האם שאלתם את אותה עצמכם אחת מה לעשות יחד עם הסבונים צאצאים האלה השייך בתי המלון?), מקורי משאירה החוץ מספר חטיפים בבית מפתים. משרד ושכנה בעלת רמה שלי סיפרה לי השייך מנקה כותבת מכתבי תודה למורים שהיא ילדיה. אישה במטוס למדה את העסק לאמוד את אותה ייחודיותו של כל ילד (בקהילה הקטנה בשטח של הדודים, הנוכחית הרשתה לבנה לחבור ללהקת רוק – ובסיום משמש נהנה בפרס למוסיקאים!) וידידה מיוחד המחישה בהתנהגותה כל מה לאתר הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
אתם יכולים לגלות השראה במרבית – במיוחד כשאני דייו ערה כדי לשים לב!
בעתיד הקרוב הייתי נשארת במעונו במיטה (בונוס נוסף: יחד וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במרבית סביבי, לומדת מאלה שאולי אינה מוסרים הרצאות מעוררות, אולם תמיד יעשו את אותן המאמץ הנוסף.